ביאור:אסתר א יג
אסתר א יג: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים, כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ, לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין -"
תרגום ויקיטקסט: המלך פנה אל החכמים יודעי העתים (הזמנים) - היודעים מה קרה בזמנים קדמוניים - כדי לברר אם היה תקדים לסירוב כזה; כי כך היה מנהג המלך, הוא הקפיד על החוק והמשפט והביא כל בעיה לפני כל יודעי דת ודין.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר א יג.
מי הם יודעי העתים?
[עריכה]אבן עזרא פירש בשתי דרכים:
1. "חכמת המזלות". הכוונה לאסטרולוגים, הצופים בכוכבים ו"יודעים" מה הם ה"עיתים" (הזמנים) הנכונים לבצע כל פעולה. לפי פירוש זה, המלך היה מיסטיקן והיה חשוב לו לבצע כל פעולה בזמן הנכון בהתאם לאסטרולוגיה. גם המן, בהמשך המגילה, יפיל פור כדי למצוא את הזמן הנכון לביצוע תוכניתו הזדונית.
2. "העתים שעברו על המלכים הקדמונים". הכוונה להסטוריונים משפטיים, היודעים מה קרה בזמנים קדומים והאם היה תקדים לסרוב המלכה להופיע לפני המלך במשתה, כפקודתו למלכה ביד הסריסים, בזמן משתה המלכה בבית המלך. לפי פירוש זה, המלך היה משפטן. אמנם בזמן המשתה (אסתר א יב): "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ", אולם למחרת הוא פעל בשיקול דעת לפי החוק. המלך הקפיד לקיים את התהליך לפי החוק שהוא עצמו פקד, "כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ" (אילן סנדובסקי).
לאחר שלא נמצא תקדים, פקד המלך על שריו ליעץ לו, לפי החוק, איך לשנות את החוק כדי שמקרה כזה לא יחזור, ואיך להעניש את המלכה. היתה לשרים בעיה: במידה ואין חוק, אי אפשר להעניש את המלכה בצורה רטרואקטיבית.
פסק הדין היה: (אסתר א כב): "לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ". מצד אחד, ידוע שהמלך שולט בביתו ולכן זה לא חוק חדש, ואפשר להעניש את וושתי על סרובה. ומצד שני, החוק פסק שלמלכה יש זכות לסרב לקבל (אסתר ד יא): "אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא ... אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא" כשם שלמלך היתה זכות זו, אבל זכות המלכה מוגבלת לבית הנשים בלבד ולא לבית המלך.
מקורות
[עריכה]פירוש 2 מתוך מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014